Datasets:

sivan22
/

yalkut-yosef

Dataset card Viewer Files Files and versions Community

Split (1)

train · 9.3k rows

Unnamed: 0 int64 0 9.3k	bookname stringclasses 1 value	topic stringclasses 1 value	siman stringlengths 1 8	sek stringlengths 2 5	text stringlengths 11 3.21k
200	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	פח	גם היוצא מבית כסא המיוחד רק להטלת מי רגלים, צריך ליטול ידיו, וכן היוצא מבית כסא הקבוע במטוס צריך ליטול ידיו, אף שלא עשה שם את צרכיו, מאחר והוא מקום של טינוף, והלכלוך שוהה בו איזה זמן. <small><small>[שו''ת ולאשר אמר סי' ג'. שאר''י ח''א עמו' נט. ילקו''י על הלכות השכמת הבוקר עמוד תמט]</small></small>.
201	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	פט	כבר נתבאר שחדר אמבטיה שאין שם בית כסא, מעיקר הדין מותר ליטול שם ידיו שחרית, או לסעודה. <small><small>[שארית יוסף חלק א' עמוד לה. ילקו''י על הלכות השכמת הבוקר עמוד תמט]</small></small>.
202	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	צ	מותר לכתחלה להכניס אוכלים ומשקים לחדר אמבטיה שאין שם בית כסא, ולהצניעם שם. <small><small>[שארית יוסף חלק א' עמוד לו. ילקו''י על הלכות השכמת הבוקר עמוד תמט]</small></small>.
203	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	צא	מותר לעבור דרך חדר אמבטיה שיש בה גם בית כסא, עם אוכלים, למרפסת שהמקרר שם, מאחר שחדר האמבטיה משמש גם למעבר למרפסת שיש שם מקרר, ואינו מקום מיוחד רק למרחץ ולבית הכסא, ולכן יש להקל לעת הצורך. <small><small>[ילקו''י שם עמוד תנ]</small></small>.
204	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	צב	הרוצה לשתות מים לצמאו בבית המרחץ, אינו רשאי להרהר הברכה ולשתות בחדר הפנימי. ואף בחדר האמצעי שמקצת בני אדם לבושים ומקצתם אינם לבושים, שמותר להרהר שם בד''ת, אינו יכול לשתות מים על ידי הרהור הברכה, אלא ימתין עד שילבש בגדיו ויצא לחוץ ויברך וישתה. ויש מקילין שקודם שיכנס למרחץ יברך שהכל על סוכר ויאכל מעט, ויכוין לפטור בברכתו מה שישתה בפנים. והסומך על זה לא הפסיד. <small><small>[ילקו''י מהדורת תשמ''ה, עמוד יט, שאר''י ח''א עמ' לו. ילקו''י מהדורת תשס''ד עמוד תנא. והובא בהלכה ברורה]</small></small>.
205	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	צג	הנמצא בחדר הפנימי של בית המרחץ שהרוב עומדים שם ערומים ומתרחצים במים חמים, אסור לו לדבר דברי תורה, ואפילו בהרהור אסור. ואף על פי שאין שם אדם, מפני הזוהמא שמצויה שם. ולכן דין בית המרחץ כדין בית הכסא. אבל דברי חול מותר לומר בבית המרחץ אפילו בלשון הקודש. <small><small>[ילקו''י השכמת הבוקר מהדורת תשס''ד, סי' ד' הע' צג, עמו' תנב]</small></small>.
206	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	צד	הנמצא בתוך החדר הפנימי של בית המרחץ, אינו רשאי לומר ''שלום'' לחבירו, מפני ששמו של הקב''ה שלום, שנאמר ויקרא לו ה' שלום. ומכל מקום מותר לקרוא לחבירו ששמו שלום, בבית המרחץ, ואין צריך להחמיר לקוראו בכינוי. וכן מותר לקרוא לחבירו ששמו עובדיה, או עזריה, כשנמצא בתוך החדר הפנימי שבבית המרחץ. <small><small>[ילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר מהדורת תשס''ד עמוד תנג. שארית יוסף חלק א' עמוד לו]</small></small>.
207	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	צה	במקום הצורך מותר להרהר בצרכי מצוה, כגון בעניני צדקה, כשנמצא בתוך החדר הפנימי של בית המרחץ, אף על פי שאסור להרהר שם בדברי תורה. <small><small>[ילקו''י שם עמוד תנה]</small></small>.
208	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	צו	הנכנס לחדר מקוה האר''י ז''ל בצפת, שלעולם המים שם צוננים, <small><small>[שהמים מתחלפים על ידי מי המעיין]</small></small>, מותר לו לקרוא שם תהלים ולברך שם ברכות, אם אין שם באותה שעה בני אדם עירומים, וכן האומר עצמו מלובש בבגדים, שמאחר והמים שבמקוה לעולם הם צוננים, אין דין המקוה כדין בית מרחץ שאסרו לומר שם דברים שבקדושה. וכן הדין בכל מעיין של מים צוננין. <small><small>[ואם יש שם בני אדם עירומים יהפוך פניו לצד אחר ויברך]</small></small>. והיוצא ממקוה האר''י ולא טבל שם, אין צריך ליטול ידיו בצאתו. ואם טבל שם, מסתמא נגע בגופו במקומות המכוסים, וכשיצא משם יטול ידיו כדין הנוגע בגופו. אבל בשאר המקוואות של מים חמים אסור לברך או לקרוא שם תהלים, אפילו אם אין שם בני אדם ערומים. <small><small>[ילקו''י על הלכות השכמת הבוקר עמוד תנה]</small></small>.
209	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	צז	הנכנס להתרחץ באמבטיה או בבית המרחץ, כשיוצא צריך שיטול ידיו, אך אינו צריך ליטול ידיו ג' פעמים, כדין היוצא מבית הכסא, אלא די לו בנטילה פעם אחת. ואפילו מן הברז בלא כלי, שאינו אלא מפני נדנוד רוח רעה. והוא הדין במי שנכנס לטבול במקוה. <small><small>[ילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר עמוד תנז. שאר''י ח''א עמוד לז]</small></small>.
210	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	צח	הנכנס לבית המרחץ או למקוה ליטול משם חפץ, או לצורך אחר כל שהוא, ולא התרחץ שם, מן הדין אינו צריך נטילת ידים, והמחמיר תבוא עליו ברכה. אבל הנכנס לאמבטיה <small><small>[שאין שם בית כסא]</small></small> ליטול משם חפץ, אין צריך ליטול ידיו אפילו ממדת חסידות. <small><small>[ילקו''י השכמת הבוקר עמוד תנז. שאר''י ח''א עמוד לז]</small></small>.
211	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	צט	מי שהכניס ידו אחת לבית הכסא יטול אותה יד, ואין צריך ליטול ב' ידיו. <small><small>[ילקו''י השכמת הבוקר עמוד תנט. שארית יוסף חלק א' עמוד סו]</small></small>.
212	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	ק	היוצא מבית המרחץ לאחר שהתרחץ שם, או שנטל צפרניו, ושמע קדיש או קדושה, יענה עם הצבור אפילו קודם הנטילה, מפני שאין רוח רעה שורה כל כך על ידיו, אלא נדנוד רוח רעה, וגם היא מצוה עוברת. וכן יענה אמן אחר ברכת חבירו. וכבר נתבאר לעיל שאפילו קודם נטילת ידים של שחרית, או אחר שהתפנה לצרכיו, אם שמע קדיש או קדושה עונה. וישפשף ידיו בבגדיו לנקותם. <small><small>[שם עמוד תנט. שארית יוסף חלק א' עמוד לז]</small></small>.
213	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ה	א	יכוין בברכות פירוש המלות, וכשיזכיר שם ה' יכוין פירוש קריאתו באדנות שהוא אדון הכל. ויכוין בכתיבתו ביו''ד ה''א שהיה הוה ויהיה, ובהזכירו אלוקים יכוין שהוא תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם. ובהזכירו אלהינו יכוין שהוא אלוה שלנו שהוא תקיף ובעל היכולת. ויש אומרים שכל זה אינו אלא בהזכרת שם ה' שבברכות, אבל בשאר הזכרות שם ה' שבפסוקים וכדו' אין צריך לכוין כנז'. ויש חולקים ואומרים דבכל הזכרת שם ה' צריך לכוין כנז'. ולכתחלה נכון לכוין כנז' בכל הזכרת שם ה'. ובפרט יש לכוין כן בברכת אבות שבשמונה עשרה, ובהזכרת שם ה' שבפסוק שמע ישראל. <small><small>[ילקו''י על הלכות השכמת הבוקר עמוד תנט. שאר''י חלק א' עמוד לז]</small></small>.
214	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ה	ב	יש אומרים שצריך לכוין את הכוונה הנ''ל בהזכרת שם ה' שבברכה, בעת שמזכיר את שם ה'. ויש אומרים שמועיל לכוין גם קודם אמירת שם ה', או אחר אמירת שם ה', קודם שימשיך בתיבה שלאחריה. <small><small>[ילקו''י על הלכות השכמת הבוקר, מהדורת תשס''ד, עמוד תסד]</small></small>.
215	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ה	ג	יש מי שאומר שיכול אדם להתנות בכל בוקר, שבכל פעם שיזכיר במשך היום שם ה', יהיה על פי הכוונה הנ''ל. ולכתחלה ראוי לכל אחד להתאמץ ולכוין בשמות הקודש בעת שמברך, ומתפלל, ובכל פעם שיזכיר שם ה' יכוין, ובפרט בקריאת שמע שחיובה מן התורה. ומכל מקום כיון שענין הכוונה לא נזכר בגמרא, אפשר שיש לסמוך על התנאי הנז', להתנות כן בתחלת היום על כל היום, שכל פעם שמזכיר שם ה' הוא מתכוין שהוא אדון הכל, היה הוה ויהיה. ובמשך היום יכוין בכל פעם רק כוונה כללית, שזהו שמו של רבון העולמים. ומכל מקום בקריאת שמע, ובברכה ראשונה של שמונה עשרה יכוין כפי הדין. <small><small>[ילקו''י על הל' השכמת הבוקר עמוד תסא, ושאר''י ח''א עמוד עא]</small></small>.
216	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ה	ד	יש להזהר בכל הברכות לאומרם בנחת שלא יבלע אותיות, ולברך בשמחה. <small><small>[ילקו''י השכמת הבוקר עמ' תסט]</small></small>.
217	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ה	ה	צריך להקפיד בהזכרת שם ה' לומר אות דל''ת בחולם, ולא כהטועים לומר הדל''ת בשו''א, והופכים שם שמים למשמעות אחרת, כמו ואדניהם כסף. <small><small>[ילקו''י שם עמוד תע]</small></small>.
218	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ה	ו	מנהג הספרדים לבטא אות נ' של שם ה' בקמ''ץ רחב, הדומה לניקוד פת''ח, והדייקנים מבדילים קצת ביניהם, כי הקמ''ץ היא תנועה גדולה וכבדה, והפת''ח היא תנועה קטנה. ואף שההבדל ביניהם הוא מועט, מכל מקום המדקדקים יכולים להבחין בהבדל שיש ביניהם. <small><small>[שבניקוד קמ''ץ קומצים את הפה, ובניקוד פת''ח פותחים הפה]</small></small>. וחדשים מקרוב באו אשר חונכו בישיבות הקדושות של אחינו האשכנזים, ומשנים ניקוד נ' של שם ה', לקמ''ץ חטוף השוה לניקוד חול''ם, כהברת האשכנזים, ובאמת שמבואר בדברי הפוסקים שהמבטא שלנו הוא הוא הנכון, ולכן כל המשנה ידו על התחתונה, ואשר לא טוב עשה בעמיו, ומזלזל במנהג רבותינו, ועובר משום אל תטוש תורת אמך. <small><small>[ילקו''י השכמת הבוקר עמ' תע. ילקו''י הלכות תפלה, תשס''ד סי' קא. וכן מוכח מהרי''ף והתוס' ברכות טו: ומהרמב''ם במורה נבוכים פרק סג, ומפיוטי רבי אליעזר הקליר, ומרבינו בחיי (ר''פ וירא), ועוד]</small></small>.
219	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ה	ז	יש נוהגים לומר ''לשם יחוד'' לפני כל מצוה שעושים, או קודם לימודם. ואף על פי שהגאון הנודע ביהודה פקפק בזה, מכל מקום אם הדבר מועיל לו לכוין לשם מצוה, נכון שיאמר נוסח לשם יחוד לפני כל מצוה שמקיים. וכל אדם ינהג כפי מה שהוא מכיר את עצמו, שאם מתעורר לכוין במצוה על ידי הברכה, די בזה ואין צריך שיאמר לשם יחוד, אבל אם אמירת לשם יחוד גורמת לו לכוין יותר בעשיית המצוה, ראוי ונכון שיאמר לשם יחוד לפני כל מצוה ומצוה שעושה. <small><small>[ילקוט יוסף על השכמת הבוקר מהדורת תשס''ד, עמוד תעה]</small></small>.
220	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ה	ח	אמרו חז''ל: ההוגה את השם באותיותיו אין לו חלק לעולם הבא. וכתבו הפוסקים והמקובלים, שאף ההוגה שם ה' במילוי אותיותיו, דהיינו שאומר כל אות בפני עצמה, הרי הוא בכלל הוגה את השם באותיותיו. ולכן בנוסח ה''לשם יחוד'' שאומרים לפני כל מצוה או תפלה, צריך לומר, ליחדא שם יו''ד ק''י בוא''ו ק''י. ולא להזכיר ח''ו שם הוי''ה. ואמנם כל זה לענין שם הוי''ה, אבל לענין שם אדנו''ת, וכן לענין שם אהי''ה, יש להקל לאומרו באותיותיו. ואף לענין שם הוי''ה נראה שאם אינו מתכוין לשם הוי''ה, יש להקל. ולכן מותר לומר בתפלת שחרית אביי הוה מסדר המערכה, בלא הפסק בין תיבת אביי להוה, אף על פי שנראה כאומר שם הוי''ה. ומכל מקום טוב יותר שיפסיק מעט בין תיבת אביי לתיבת הוה. <small><small>[ילקו''י על הלכות השכמת הבוקר עמוד תעו]</small></small>.
221	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ו	א	אחר עשיית צרכיו, גדולים או קטנים, צריך ליטול ידיו ולברך אשר יצר וכו'. ויתבונן בחכמה הנפלאה של הקדוש ברוך הוא שבה נעשה האדם על כל מערכותיו הגופניות, המורכבות מתאים רבים, וכל תא פועל באופן מדוייק, ויש תאים רבים המגינים על הגוף מאלפי חיידקים הנכנסים לגוף בכל רגע, ועל כל זה יש להודות להקדוש ברוך הוא בשמחה על הטובה הזו. ומודה על מערכת העיכול שבגופו, שהיא המצילתו מכל מיני חולאים וגורמת לו שיחיה. ומזכירים בברכה זו לפני כסא כבודך, להוציא מדעת הכופרים האומרים שהקדוש ברוך הוא לא משגיח על העולם השפל. ומפליא לעשות, במה ששומר רוח האדם בקרבו וקושר דבר רוחני בדבר גשמי, וזאת בזכות שהוא רופא כל בשר, כי אז האדם בקו הבריאות ונשמתו משתמרת בקרבו. <small><small>[ילקו''י השכמת הבוקר עמו' תפא]</small></small>.
222	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ו	ב	כבר נתבאר לעיל שאין צריך כלי לנטילה זו, אלא יוכל ליטול מהברז. ומכל מקום יטול ג' פעמים. והמחמיר ליטול מכלי, תבוא עליו ברכה. <small><small>[ילקו''י השכמת הבוקר עמוד תפב]</small></small>.
223	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ו	ג	גם הנשים חייבות בברכת אשר יצר שנתקנה על ידי אנשי כנסת הגדולה. וכן יש לחנך את הקטנים שיטלו ידיהם אחר שעשו צרכיהם, ויברכו ברכת אשר יצר. ועל הנשים ללמוד ברכה זו בעל פה, כי היא צריכה מאד, ונעשה בה תיקון גדול, וכל אדם צריך להבין את פירוש הפשטי של נוסח הברכה, שידע מה הוא אומר. <small><small>[ילקו''י על הלכות השכמת הבוקר עמוד תפה, שארית יוסף ח''א עמוד עד]</small></small>.
224	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ו	ד	העושה צרכיו, בין גדולים בין קטנים, ושכח לברך מיד ברכת ''אשר יצר'', אם נזכר תוך שיעור פרסה <small><small>[דהיינו שבעים ושתים דקות]</small></small>, יברך אשר יצר, ואם לאו לא יברך. והשומע ברכת אשר יצר מחבירו המברך לאחר שיעור פרסה, לא יענה אחריו, מספק אמן יתומה. ואם נתעורר שוב לנקביו בתוך השיעור הנ''ל לא יברך ''אשר יצר'' עד לאחר שיסך רגליו. <small><small>[ילקו''י שאר''י ח''א עמוד עד. ילקו''י הל' השכמת הבוקר, תשס''ד עמוד תפו. וראה בהערה באורך בענין הכלל אילו היה מרן רואה דברי הראשונים שנעלמו ממנו היה חוזר בו. שמקור כלל ה מדברי המהרי''ק והרמ''א בחו''מ סי' כה. ועוד ראה שם בענין מנהגינו שעושים יחוד רק אחר החתונה, ולא אחר החופה מיד]</small></small>.
225	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ו	ה	מי שהוצרך לנקביו ואם יברך אשר יצר יפסיד תפלה בצבור, ואם יניח את הברכה לאחר התפלה, יש לחוש שמא ישכח מלברך, יברך עכשיו אשר יצר, ואחר כך יזדרז להתפלל עם הצבור, ואם יצטרך, ידלג כמה מהמזמורים, <small><small>[ראה להלן סימן נט]</small></small>, כדי שיוכל להספיק להתפלל בצבור. אך אם נותן סימן ולא ישכח מלברך אחר התפלה, וגם לא יעברו ע''ב דקות, עדיף שיניח את ברכת אשר יצר לאחר התפלה, ויתפלל כסדר בלא דילוגים. וכן מי שענה בתפלת ערבית ברוך ה' המבורך לעולם ועד, והוצרך לנקביו, יניח ברכת אשר יצר לאחר ערבית. ורק אם יש חשש שישכח מלברך, יברך קודם שיתחיל ברכת אשר בדברו. <small><small>[ילקו''י על הלכות השכמת הבוקר מהדורת תשס''ד, עמוד תקב]</small></small>.
226	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ו	ו	בברכת אשר יצר יש הנוהגים לומר ''אֵי אפשר'' א' בצירי, <small><small>[או סגו''ל]</small></small>, ויש הנוהגים לומר אִי אפשר, הא' בניקוד חיריק, ואין הכרע בדבר, ומי שאומר בניקוד חיריק יש לו על מה לסמוך, וכן מי שאומר בניקוד צירי יש לו על מה לסמוך. <small><small>[ילקו''י שם עמוד תקג]</small></small>.
227	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ו	ז	מנהגינו לומר ''אפילו שעה אחת''. והטעם לזה, שגבול יש לאדם שיכולים נקביו ליסתם ולא ימות, וכיון שעבר אותו גבול אי אפשר להתקיים יותר אפילו שעה אחת. ועוד, שהרי יש איברים שאם נפתחים או נסתמים אי אפשר להתקיים שעה אחת. ואין לשנות מן המנהג. <small><small>[ויש אומרים שעה אחת א' בניקוד סגול, ויש אומרים בניקוד פת''ח]</small></small>. <small><small>[שם תקד]</small></small>.
228	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ו	ח	מנהגינו לחתום ''רופא כל בשר ומפליא לעשות'', וכן הוא הגירסא בגמרא ובהרי''ף והרמב''ם. ויש גורסים: ''רופא חולי כל בשר'', אך אין לשנות מהמנהג. <small><small>[שאר''י ח''א עמ' עו. ילקו''י השכמת הבוקר עמ' תקה]</small></small>.
229	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ו	ט	מי שטעה ולא סיים בברכת אשר יצר ''ומפליא לעשות'' אינו חוזר לברך, דספק ברכות להקל. <small><small>[ילקו''י השכמת הבוקר עמ' תקה]</small></small>.
230	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ו	י	ראוי ונכון שלא ינגב את ידיו בעת שמברך אשר יצר, שאין להתעסק בשום עסק באמצע ברכה שאדם מברך. ובפרט במי שיודע שיכוין יותר אם יברך אחר הניגוב, שיש לו להמתין מלברך עד אחר שינגב ידיו. ויש מי שאומר דמאחר והניגוב שייך לברכת אשר יצר, אין קפידא לנגב באמצע הברכה. ומיהו המקילים לנגב הידים באמצע הברכה יש להם על מה שיסמוכו. <small><small>[ילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר מהדורת תשס''ד עמ' תקז]</small></small>.
231	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ו	יא	מי שהוצרך לנקביו, ואחר שהתפנה בירך ברכת אשר יצר, ואחר כך חבירו הוצרך לנקביו ומבקש שיחזור לברך ברכת אשר יצר כדי להוציאו ידי חובה, אף דקיימא לן אף על פי שיצא מוציא, מכל מקום בברכות השבח אין אומרים כלל זה, אחר שאין חיוב זה כמו לולב. <small><small>[מאירי ר''ה כט. ילקו''י השכמת הבוקר עמ' תקט]</small></small>.
232	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ו	יב	מי ששכח לברך אשר יצר קודם התפלה, יש אומרים שאינו יכול לברך אחר התפלה, שכבר יצא ידי חובת הברכה בברכת רפאנו. והעיקר לדינא שלא יצא ידי חובה, ויברך אחר התפלה, והוא שלא יעבור זמן שיעור מהלך פרסה, שהוא שבעים ושתים דקות. <small><small>[ילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר עמוד תקיא]</small></small>.
233	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ו	יג	הקם בבוקר ומרגיש שצריך מאד לנקביו, אין לו להחמיר על עצמו ולשהות עד שיטול ידיו, אלא יפנה קודם שיטול ידיו, כדי שלא יעבור על איסור בל תשקצו. אך יזהר שלא יגע באבריו <small><small>[מה שאינו הכרחי]</small></small> עד שיטול ידיו. ואם אינו צריך כל כך לנקביו, <small><small>[ואינו בגדר של בל תשקצו]</small></small>, אם ירצה להחמיר על עצמו וליטול ידיו קודם שהולך לשירותים, תבא עליו ברכה, ורשאי להחמיר בזה. אבל מעיקר הדין מותר לו לילך לבית הכסא לעשיית צרכיו, ורק אחר כך ליטול ידיו שחרית. וכבר נתבאר לעיל בסימן ד', שמעיקר הדין מותר גם ללבוש את הבגדים קודם הנטילה. <small><small>[ילקו''י על הלכות השכמת הבוקר עמ' תקיג]</small></small>.
234	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ו	יד	כבר נתבאר לעיל <small><small>[סימן ד']</small></small> שמי שניעור בלילה לעשות צרכיו ודעתו לחזור מיד ולישון, אם חוזר לישן באופן שיש לחוש שיעבור זמן כדי שיוכל לברך אשר יצר <small><small>[שיעור מהלך פרסה]</small></small>, יטול ידיו כדי לברך אשר יצר, ואם המים רחוקים ויש לו טורח גדול לילך ליטול ידיו, <small><small>[וגם חושש שעל ידי שיטול ידיו לא יוכל לחזור לישן, והדבר יגרום לו עייפות במשך היום וכו']</small></small>, בשעת הדחק כזו יוכל לנקות ידיו במידי דמנקי, כדי לברך אשר יצר. <small><small>[שם עמוד תקיג]</small></small>.
235	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ו	טו	הנפנה לצרכיו ויצא מבית הכסא, וקודם שנטל ידיו שמע קדיש או קדושה, ישפשף ידיו במידי דמנקי, או בבגדו, ויענה אמן וקדושה עם הצבור. וכן היוצא מבית הכסא וטרם שנטל ידיו ראה ברקים או שמע רעמים, יברך הגם שעדיין לא נטל ידיו. וישפשף ידיו במידי דמנקי. <small><small>[ילקו''י על הלכות השכמת הבוקר עמוד תקיד]</small></small>.
236	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ו	טז	מברכים בשחר כל ברכות השחר אף שלא נתחייב בהם, וכגון מי שהיה ניעור כל הלילה, מברך כל ברכות השחר, חוץ מברכת על נטילת ידים. <small><small>[אך נוטל ידיו בלי ברכה]</small></small>. <small><small>[שם]</small></small>.
237	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ו	יז	ברכת ''אלהי נשמה'' באה להודות להשי''ת על בריאת הנשמה, ועל נתינתה וחזרתה לתוך הגוף. ובאה להזכיר לאדם את שבועתו אשר נשבע להקדוש ברוך הוא בירחי קדם, לשמור את נשמתו בטהרתה, ולא להכתימה בחטאים. ומעיקר הדין אין צריך להסמיך ברכה זו לברכת אשר יצר, מפני שאין ברכת אלהי נשמה נחשבת לברכה הסמוכה לחבירתה. ומה שאינה פותחת בברוך היינו משום שהיא ברכת ההודאה, וברכות ההודאות אינן פותחות בברוך אפילו אינן סמוכות לברכות אחרות. ומכל מקום טוב ונכון לסמוך ברכת אלהי נשמה לברכת אשר יצר, לחוש לדעת הפוסקים שסוברים כן. <small><small>[אך אין למחות במי שעושה כדעת מרן השלחן ערוך ואינו מסמיך ברכת אשר יצר לברכה זו]</small></small>. <small><small>[שאר''י ח''א עמ' פא. ילקו''י על הלכות השכמת הבוקר עמוד תקטו]</small></small>.
238	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ו	יח	יש נוהגים שאחר שבירך אחד ברכות השחר וענו אחריו אמן, חוזר אחד מהעונים אמן ומברך ועונים אחריו אמן, וכסדר הזה עושים כל אותם שענו אמן תחלה, ואין לערער עליהם ולומר שכבר יצאו ידי חובת הברכות בעניית אמן, מפני שהמברך אינו מכוין להוציאם י''ח. ואפילו אם היה מכוין להוציאם, הם מכוונים שלא לצאת בברכתו. <small><small>[שארית יוסף חלק א' עמוד מט. ילקו''י על הלכות השכמת הבוקר עמוד תקטז]</small></small>.
239	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ז	א	כל היום כשעושה צרכיו בין קטנים בין גדולים מברך אשר יצר, אבל לא מברך על נטילת ידים.
240	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ז	ב	אין שיעור להטלת מימיו, שאפילו על טיפה אחת חייב לברך אשר יצר, שאם יסתם הנקב מלהוציא הטפה ההיא היה קשה לו, וחייב להודות על זה. <small><small>[הרא''ש, ש''ע סי' ז' ס''ד]</small></small>. ואמנם מי שרוצה לבדוק עצמו להוציא שתן מספק רחוק שמא יצטרך באמצע תפלתו, יש מי שאומר שאינו מברך אשר יצר על טיפה אחת, ורק מי שמכוין באמת להוציא שתן, שפיר יש לברך, אף שמצד הטבע לא היה רוצה כלל להטיל מימיו. ולדינא בכל אופן כל שיצא ממנו טיפת מי רגלים צריך לברך אשר יצר. <small><small>[ילקו''י על הלכות השכמת הבוקר עמ' תקיח]</small></small>.
241	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ז	ג	הסובל מעצירות ועל פי הוראת רופא צריך לשתות סם המשלשל, צריך לברך אשר יצר אחר כל פעם שיוצא לשירותים. וכן השותה סם הנקרא ''פוזיד'' להטלת מי רגלים פעמים רבות ביום, <small><small>[למנוע בצקת מן הרגלים]</small></small>, צריך גם כן לברך אחר כל פעם. אולם חולה ששתה סם המשלשל, ויש לו שלשול חזק ביותר, בתכיפות יתרה בזה אחר זה, לא יברך אלא פעם אחת באחרונה, שכל זמן שלא הסיח דעתו מלהתפנות לא יברך, כי עדיין לא גמר עשיית צרכיו, שמיד הוא צריך להתפנות פעם אחרת. ואמנם פעמים כשאדם מצטנן, גם אחר הטלת מים יש לו הרגשה שבמהרה יצטרך לשירותים שוב, אין זו חשובה הרגשה, כי רק מחמת ההצטננות נגרם לו דלקת בדרכי השתן, ולכן הוא מרגיש כן, הילכך צריך לברך בכל פעם ופעם. <small><small>[שאר''י ח''א עמ' עט. ילקו''י השכמת הבוקר עמו' תקיט. שוב יצא לאור יביע אומר ח''ט, וכן העלה שם סימן ב']</small></small>.
242	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ז	ד	השותה משקאות חריפים והדבר גורם לו שיצטרך להתפנות לעתים קרובות, מברך אשר יצר אחר כל פעם. <small><small>[ילקו''י עמוד תקכ]</small></small>.
243	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ז	ה	חולה המטיל מים פעמים רבות ובכאב גדול <small><small>[שיש לו חולי האבן בכליות]</small></small>, אף אם מטיל טיפת מים יברך אשר יצר. <small><small>[שו''ת האלף לך שלמה סי' ב', שלחן גבוה סי' ז' אות ג', באר משה ח''ד סי' ה. ילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר עמוד תקכ]</small></small>.
244	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ז	ו	אף מי שנתן קצת מי רגלים לבדיקה, ולא היה צריך להטיל מימיו, צריך לברך אשר יצר. <small><small>[ילקו''י על הלכות השכמת הבוקר עמוד תקכ]</small></small>.
245	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ז	ז	מי שמשתין דם, יש אומרים דמאחר שאין זה סימן טוב, אין לו לברך אשר יצר. <small><small>[ילקו''י על הלכות השכמת הבוקר עמ' תקכא]</small></small>.
246	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ז	ח	המטיל מים באמצעות כלי הקטטר, שדרכו נוטפים מי רגליו לתוך שקית או כלי זכוכית, צריך לברך ברכת אשר יצר, כל פעם שמרגיש שגמר להטיל מימיו. ואם אינו מרגיש, יברך בכל פעם שרואה שנפסקת הנטיפה בכלי הזכוכית. וצריך שבגדיו העליונים יהיו נקיים, ולא יהיה שם ריח רע. <small><small>[ילקו''י הלכות השכמת הבוקר עמ' תקכב. שאר''י ח''א עמ' פ']</small></small>.
247	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ז	ט	מי שאכל פרי שיעור כזית שנתחייב לברך ברכה אחרונה ''בורא נפשות רבות'', או שתה רביעית מים, ובטרם שבירך הוצרך להטיל מימיו ונתחייב בברכת אשר יצר, יקדים לברך ברכת אשר יצר, ואחר כך יברך בורא נפשות. ואפילו אם הטיל מימיו ושכח לברך אשר יצר מיד, ואכל ושתה שיעור שנתחייב בברכה אחרונה, אף שעשה מעשה באמצע, יברך קודם אשר יצר ואחר כך בורא נפשות. אבל אם אירע כן באמצע סעודתו, יברך ברכת המזון תחלה, ואחר כך יברך ברכת אשר יצר. ומכל מקום אם חושש שמא ישכח לברך ברכת אשר יצר אחר ברכת המזון, יקדים ברכת אשר יצר לברכת המזון. והאוכל עוגה ואחר כך הוצרך לנקביו, יברך מעין שלש תחלה, שלדעת רוב הפוסקים היא מן התורה, ואחר כך יברך אשר יצר. <small><small>[ילקו''י השכמת הבוקר עמוד תקכג, ומה שכתבנו בשאר''י א' עמוד עז, הנה בהליכו''ע ח''א עמוד מא הדר ביה, וכתבנו כאן כפי המבואר שם. ושם אם ברכה מעין ג' הוי מה''ת]</small></small>.
248	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ז	י	הטיל מים ולא בירך אשר יצר, והסיח דעתו מלהטיל עוד מים, ואחר כך נמלך והטיל מים פעם אחרת, דעת הראשונים ומרן השלחן ערוך שמברך אשר יצר ב' פעמים. <small><small>[באופן שעדיין לא עברו שבעים ושתים דקות מזמן שהטיל מים בפעם הראשונה]</small></small>. אך הרבה אחרונים חלקו על זה, ויש לחוש לדבריהם ולכן אין לברך פעמיים אשר יצר. <small><small>[ויש מי שכתב שיברך אשר יצר ויתכוין בפירוש לפטור רק את החיוב שנתחייב בפעם הראשונה שהטיל מים, ואינו מתכוין לפטור את חיובו השני, ואחר כך יוכל לברך שוב אשר יצר על מה שנתחייב בשנית. ואמנם אם בירך פעם אחת בלי שיכוין בפירוש כנ''ל, לא יחזור לברך יותר. אך נראה שלא ינהג כפי העצה הנ''ל, דקיימא לן דספק ברכות להקל]</small></small>. <small><small>[ילקו''י שם עמוד תקכח. שאר''י ח''א עמוד עח]</small></small>.
249	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ז	יא	הטיל מים ושכח לברך אשר יצר, ואחר איזה זמן <small><small>[פחות משיעור שעה וחומש]</small></small> הוצרך שוב להטיל מים, יש אומרים שקודם יברך אשר יצר, ואחר כך יטיל מימיו, ויחזור לברך אשר יצר. וי''א דבאופן כזה ילך להטיל שוב את מימיו, ויברך לבסוף ברכה אחת שתפטור את ב' החיובים שנתחייב בברכה זו. <small><small>[ילקוט יוסף השכמת הבוקר מהדו' תשס''ד עמ' תקלה]</small></small>.
250	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ז	יב	מי שיצא מבית הכסא ולא היה לו מים לנטילת ידיו, ומנקה ידיו במידי דמנקי, אף על פי כן יברך אשר יצר, באופן שמנקה ידיו היטב שלא נשאר שם לכלוך כלל. <small><small>[ילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר עמוד תקלו. שארית יוסף חלק א' עמוד פא]</small></small>.
251	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ז	יג	מי שנסתפק אם בירך ''אשר יצר'' או לא, לא יברך בשם ומלכות, דספק ברכות להקל. אך יכול להרהר הברכה בלבו <small><small>[אף מתוך הסידור]</small></small>. <small><small>[ילקו''י על הלכות השכמת הבוקר עמוד תקלו]</small></small>.
252	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ז	יד	מי שהרהר ברכת אשר יצר בלבו, אף שלכתחלה לא טוב עשה בעמיו, מכל מקום שוב אינו יכול לברך ברכה זו בפיו. ואם יש שם אחר שהוצרך לנקביו ומברך אשר יצר, יבקש ממנו שיכוין עליו להוציאו, וגם הוא יכוין לצאת, ויצא ידי חובה גם לדעת הסוברים <small><small>[מרן הש''ע]</small></small> דהרהור לאו כדיבור דמי. <small><small>[ילקו''י ח''א, מהדורת תשמ''ה, עמוד יג. וילקו''י מהדורת תשס''ד, על הלכות השכמת הבוקר עמוד תקלז]</small></small>.
253	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ז	טו	הנמצא באמצע ברכת אשר יצר, לאחר שהתחיל בתיבות אשר יצר, ושמע קדיש או קדושה, פוסק ועונה כמו בקריאת שמע וברכותיה. שדין ברכת אשר יצר כברכות ארוכות שפוסקים בהם לקדיש ולקדושה. ועונה רק חמשה אמנים ראשונים שבקדיש, ויהא שמיה רבה עד יתברך, וקדוש וברוך בלבד. ואם חתם ברוך אתה ה', ושמע קדיש או קדושה בטרם סיים רופא כל בשר וכו', לא יענה לקדיש ולקדושה. <small><small>[ילקו''י על השכמת הבוקר, מהדורת תשס''ד, עמוד תקלח, שאר''י ח''א עמוד פב]</small></small>.
254	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ז	טז	אונן שעשה צרכיו אינו מברך ''אשר יצר'', אבל נוטל ידיו. ואף אם המת נקבר תוך שיעור מהלך פרסה מעשיית צרכיו, אין לברך אשר יצר, דספק ברכות להקל. <small><small>[ילקו''י על הלכות השכמת הבוקר עמוד תקלח. ילקו''י הל' אבלות תשס''ד, דיני אונן]</small></small>.
255	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ז	טז	@ הלכות ציצית
256	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ח	א	מצות עשה מן התורה שמי שיש לו בגד צמר או בגד פשתים שיש בו ארבע כנפות, ורוצה ללובשו, צריך להטיל בו ציציות בד' הכנפות. והזהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני שכינה. ושקולה מצות ציצית כנגד כל המצוות כולן, שנאמר ''וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם''. <small><small>[ילקוט יוסף ספר על הלכות ציצית, סימן ח' הערה א', עמוד א']</small></small>.
257	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ח	ב	כל הלובש בגד שהוא חייב בציצית ולא הטיל בו ציצית, ביטל מצות ציצית. ואמרו בגמרא כל מי שאין לו ציצית בבגדו עובר בחמשה עשין, ופירש רש''י, שהן: ועשו, ונתנו, והיה, וראיתם, וגדילים תעשה לך. ואם הוא של שאר מינין, ביטל מצוה מדרבנן. <small><small>[ילקוט יוסף ספר על הלכות ציצית, מהדורת תשס''ד, עמוד ב'. ובמהדורת תשס''ו עמוד ד']</small></small>.
258	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ח	ג	יש להזהר שבזמן שקורא קריאת שמע ומתפלל שחרית יהיה עם ציצית. וראוי שזה יהיה טלית גדול, ולא יסמוך על הטלית קטן. ומכל מקום אם אין לו טלית גדול, ואם יתעכב עד שישיג טלית גדול, יש חשש שיעבור זמן תפלה, או שיפסיד תפלה בצבור, יתפלל בלי טלית גדול, ויסמוך על מה שלובש טלית קטן העשוי כהוגן, וכשיעור, ואל יתעכב יותר. ואף על פי כן ראוי ללבוש טלית גדול, מפני שפעמים והטלית קטן אין בו כשיעור, ואין יוצאים בו ידי חובת המצוה. ועוד טעמים. <small><small>[שאר''י ח''א עמ' צג. ילקו''י ציצית, מהדורת תשס''ד, עמ' יב. ושם עמ' יז, המקור ללבישת טלית גדול. ועוד שם עמ' יג, דמצות ציצית אינה מצוה חיובית אלא קיומית. ועוד שם עמו' יד, הקורא ק''ש בלא טלית אם נחשב כמעיד עדות שקר בעצמו]</small></small>.
259	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ח	ד	טוב שלא להסיר את הטלית מעליו עד אחר אמירת ''עלינו לשבח''. ומכל מקום מי שממהר למקום עבודתו וכדומה, רשאי להסיר מעליו הטלית קודם עלינו לשבח. <small><small>[ראה להלן סימן כד]</small></small>. ואין להסיר את הטלית כי אם לאחר חליצת התפילין. <small><small>[ילקו''י על הלכות ציצית מהדורת תשס''ד עמוד יט. ובמהדורת תשס''ו עמוד יד. שארית יוסף ח''א עמוד צד]</small></small>.
260	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ח	ה	טוב ונכון שלא להסיר את הטלית קטן מעליו גם בעת השינה. וכן מנהגינו. ומכל מקום אם החום כבד וקשה לישן עם טלית קטן, רשאי להסירו קודם השינה. וגם בזה אם יכול להחמיר על עצמו תבא עליו ברכה. <small><small>[ילקו''י על הלכות ציצית מהדורת תשס''ד עמ' כ. ובמהדורת תשס''ו עמ' טו. שארית יוסף ח''א עמ' צד. ושם הערה אם יש איסור בל תוסיף בלבישת טלית בלילה]</small></small>.
261	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ח	ו	הלן בטליתו בלילה אין צריך לברך עליו בבוקר, ויכוין בברכת הטלית גדול לפטור הטלית קטן. ואין צריך למשמש בטלית קטן בעת שמכוין עליו לפוטרו. ואם פשט את הטלית קטן בלילה קודם השינה, ולובשו בבוקר, אף שמעיקר הדין רשאי לברך עליו, רבים נהגו לפוטרו בברכה על הטלית גדול, כמו שיבואר להלן סימן טז. <small><small>[ילקו''י על הלכות ציצית מהדורת תשס''ד עמוד כג. ובמהדורת תשס''ו עמוד טז. ושאר''י ח''א עמ' צו]</small></small>.
262	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ח	ז	יכוין בהתעטפו שצונו הקדוש ברוך הוא להתעטף בציצית כדי שנזכור את כל מצותיו לעשותם. ואם לא כיוון כך, יש לחוש משום מה שנאמר ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה. <small><small>[ונחלקו הפוסקים אם לא כיון אם יצא ידי חובת המצוה או לא]</small></small>. <small><small>[ילקו''י על הלכות ציצית מהדורת תשס''ד עמוד כה. ובמהדורת תשס''ו עמוד יח. ושאר''י ח''א עמוד צה]</small></small>.
263	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ח	ח	בדיעבד מי שכיון רק לקיים את המצוה בלבד, יצא. וגם אם לא כיון כלל לשם מצוה, יש אומרים שאם מוכח שלובש הטלית לשם מצוה יצא ידי חובת המצוה, ועל כל פנים יכוין כך כשייזכר, אף בעודו לבוש. <small><small>[ילקו''י ציצית עמוד כו, ושאר''י ח''א עמוד צט]</small></small>.
264	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ח	ט	יש נוהגים לומר ''לשם יחוד'' לפני הברכה וההתעטפות בציצית, כדי לכווין לצאת ידי חובת המצוה. ויש המסתפקים בברכה שדי בה כדי לעורר לכווין לשם מצוה. ואם אמירת הלשם יחוד מעוררת אותו לשים לב ולכוין לשם מצוה, נכון מאד לומר לשם יחוד קודם ההתעטפות בציצית. <small><small>[ובלבד שלא יפסיד על ידי כך תפלה בצבור]</small></small>. <small><small>[ילקו''י על הלכות ציצית מהדורת תשס''ד עמוד כז, ובמהדורת תשס''ו עמוד כ'. ושאר''י ח''א עמוד ק']</small></small>.
265	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ח	י	טוב לומר בנוסח הלשם יחוד שאומר קודם ההתעטפות בציצית, שציונו הקב''ה להתעטף בציצית כדי שנזכור כל מצותיו לעשותם. <small><small>[ילקו''י ציצית עמ' לא. ושאר''י ח''א עמ' קא]</small></small>.
266	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ח	יא	אמרו חז''ל ההוגה את השם באותיותיו אין לו חלק לעולם הבא. ואף ההוגה שם ה' במילוי אותיותיו, דהיינו שאומר כל אות בפני עצמה, הרי הוא בכלל הוגה את השם באותיותיו. ולכן בנוסח ה''לשם יחוד'' צריך לומר, ליחדא שם יו''ד ק''י בוא''ו ק''י. ולא להזכיר ח''ו שם הוי''ה. <small><small>[ילקו''י על הל' ציצית עמ' לב. ובמהדו' תשס''ו עמ' כג. שאר''י ח''א עמ' קב]</small></small>.
267	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ח	יב	מי שנמצא במקום מטונף, לאונסו, שאסור לו לברך שום ברכה כלל, מותר לו ללבוש ציצית בלא ברכה, אחר שאי אפשר שיקיים המצוה באופן אחר. <small><small>[ילקו''י שם. ושאר''י א' עמ' קג]</small></small>.
268	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ח	יג	נוסח הברכה על הטלית ''אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית''. <small><small>[ולענין טלית קטן ראה להלן סימן טז]</small></small>. <small><small>[ילקו''י הלכות ציצית, עמוד לד. ושאר''י עמו' קד. ושם בדין ברכה לאחר העיטוף]</small></small>.
269	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ח	יד	אם טעה ובירך על טלית גדול ''על מצות ציצית'', או ''להתלבש בציצית'', וכיוצא, יצא. <small><small>[ילקו''י ציצית מהדורת תשס''ד, עמוד לח. ובמהדו' תשס''ו עמו' כז. ושאר''י ח''א עמוד קו]</small></small>.
270	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ח	טו	מנהגינו לומר להתעטף בציצית, בניקוד שוא תחת הבי''ת, ולא בפת''ח. ואם טעה ובירך להתעטף בציצית בניקוד פת''ח תחת הבי''ת, יצא, ואין צריך לחזור ולברך. <small><small>[ילקו''י ספר על הלכות ציצית מהדורת תשס''ד, עמוד לט. ובמהדורת תשס''ו עמוד כח. שארית יוסף ח''א עמוד קז]</small></small>.
271	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ח	טז	יש לברך להתעטף בציצית מעומד. וגם העטיפה בטלית צריכה להיות מעומד. <small><small>[ילקו''י ציצית מהדורת תשס''ד עמוד מ'. שאר''י ח''א עמ' קז. ושם עמ' קח אם ברכה על הטלית הוי ברכת הנהנין]</small></small>.
272	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ח	יז	מי שעבר ובירך על הטלית בישיבה, יצא, ואף אם התעטף בציצית בישיבה, בדיעבד יצא. <small><small>[ילקוט יוסף הלכות ציצית מהדורת תשס''ד, עמוד מג. ובמהדו' תשס''ו עמ' לא. שאר''י ח''א עמ' קי]</small></small>.
273	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ח	יח	לפיכך חולה או זקן שקשה להם לעמוד, יכולים לברך ולהתעטף מיושב, דשעת הדחק כדיעבד דמי. <small><small>[ילקו''י ספר על הלכות ציצית, מהדורת תשס''ד, עמוד מה. שאר''י ח''א עמוד קי]</small></small>.
274	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ח	יט	יברך קודם הלבישה בשעה שכבר אוחז בידו את הטלית, ולא בעת שהטלית עדיין מקופלת, שכל המצוות מברך עליהם עובר לעשייתן. <small><small>[ילקו''י על הלכות ציצית עמוד מה. שאר''י ח''א עמוד קיא. ושם בהערה באורך בענין ברכה על הדלקת נר של שבת אחר ההדלקה, דאף שזו מצוה נמשכת, כיון שנוסח הברכה נתקן בלשון להדליק, אין לברך אחר ההדלקה. ולא דמי למזוזה. ועוד שם, אם ברכת האירוסין הויא ברכת המצוות או ברכת השבח. ואם בעינן בברכות השבח עובר לעשייתן. ועוד שם, שאין לעשות יחוד מיד אחר החופה, ובדין ברכה על מצות צדקה. וצדקה בלילה, וברכת אירוסין בחרש]</small></small>.
275	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ח	כ	ראוי שלא להתעסק בשעת הברכה עם הטלית, כגון להוציאו ולהכינו לעיטוף, אלא יעשה כל זה קודם הברכה. ומיד אחר הברכה יתעטף בציצית. <small><small>[ואמנם מעיקר הדין אין בזה איסור]</small></small>. <small><small>[ילקו''י על הלכות ציצית מהדורת תשס''ד עמו' סח. ובמהדורת תשס''ו עמוד מט]</small></small>.
276	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ח	כא	בשעת הברכה יאחוז את הטלית בשתי ידיו, ואין צריך להקפיד לאחוז הטלית דוקא ביד ימין. <small><small>[ילקו''י ציצית מהדו' תשס''ד, עמ' סט. ובמהדו' תשס''ו עמ' מט. ושאר''י ח''א עמ' קכו]</small></small>.
277	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ח	כב	יש נוהגים כשמוציאים את הטלית גדול מן הכיס ללובשו, מנשקים את הציציות של ארבע כנפות ביחד. וכן בעת שפושטים הטלית מעליהם ומקפלים אותו, אוחזים בד' הציציות ומנשקים אותם. וכל זה לחיבוב מצוה. <small><small>[ילקו''י על הל' ציצית, מהדורת תשס''ד, עמוד ע'. ובמהדורת תשס''ו עמוד נ. שארית יוסף ח''א עמוד קכז]</small></small>.
278	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ח	כג	אין להפסיק בין הברכה לעטיפה, ולכן מה שיש מנשקים את הציציות בין הברכה למעשה העטיפה, אינו מנהג נכון, שיש לחוש בזה להפסק בין הברכה לעשיית המצוה, ולכן יש לבטל מנהגם. ובדיעבד שעבר ונישק את הציציות בין הברכה להתעטפות, אינו חוזר לברך. ויש נוהגים לנשק את שפת הטלית קודם הברכה. ולא נהגנו בזה. <small><small>[שארית יוסף ח''א עמוד קכז. ילקו''י ציצית עמ' ע'. [ובתשס''ו עמ' נא]. ושם עמו' עא לנשק התפילין בין גאולה לתפלה]</small></small>.
279	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ח	כד	אף-על-פי שמצוה מן המובחר שכאשר כמה בני אדם מתעטפים בציצית בבית הכנסת, אחד מברך לכולם ברכת להתעטף בציצית, משום ברוב עם הדרת מלך, מכל מקום לא נהגו כן, אלא כל אחד מברך לעצמו, והיינו משום שאין הכל בקיאים לצאת ולהוציא, ושאני מברכת הקידוש וכדומה שרגילים לכוין בזה. ואם בירך אחד בשביל כולם, ואחד מהקהל דיבר קודם שהתעטף בציצית, אבל אחר שהמברך התעטף, אין צריך לחזור ולברך, דספק ברכות להקל. ואם המברך דיבר קודם שהתעטף, והשומעים לא הפסיקו בדיבור, אינם צריכים לחזור ולברך. וטוב שיהרהרו ברכת להתעטף בציצית בלבם. <small><small>[שאר''י ח''א עמוד קכח. הליכות עולם ח''א עמוד שמז. ילקו''י על הל' ציצית עמוד עב. ושם, מתי אמרינן ''ברוב עם הדרת מלך'', ושם עמו' עו, אחד בירך לכולם ואחד השומעים דיבר קודם קיום המצוה.]</small></small>.
280	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ח	כה	ומכל מקום אם בירך האחד וכיון לפטור את חבירו, וגם חבירו נתכוין לצאת, אפילו לא ענה אמן אחר ברכתו, יצא ידי חובת הברכה. <small><small>[שאר''י ח''א עמ' קלא. ילקו''י על הל' ציצית עמוד פא. ושם בדין ''שומע כעונה'' כשלא ענה אמן, ועוד שם עמוד פב, בדין ''אף על פי שיצא מוציא'']</small></small>.
281	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ח	כו	סדר עטיפת הטלית צריך להיות באופן זה: מיד לאחר ברכת ''להתעטף בציצית'', יתעטף בטלית על ראשו, כשארבע כנפות הטלית יורדות כנגד פניו, שתים לצד ימין ושתים לצד שמאל, ולאחר מכן יאחז את הצד הימני שכנגד פניו, וישליך אותו לאחוריו על כתפו השמאלית, וטוב שישהה כך כדי שיעור הילוך ארבע אמות, ואחר כך יאחז את הצד השמאלי, וישליכנו גם כן לאחוריו על כתפו השמאלית, באופן שכל ארבע הכנפות יהיו מונחות מאחוריו, וישהה כך כדי שיעור הילוך ארבע אמות, ואחר כך יוריד הטלית על גופו, ויניח שתי ציציות לפניו ושתים לאחוריו, שיהיה מסובב במצוה. והנוהגים להוריד את הטלית על כל גופם, ואחר כך להתעטף בראש כנז', יש להם על מה שיסמוכו. <small><small>[שארית יוסף ח''א עמ' קלד, ילקו''י על הל' ציצית, עמ' פה. ובמהדו' תשס''ו עמ' סא. ושם עמוד פט שאין להורות להחמיר נגד מרן הש''ע, ודחה מי שרצה להביא ראיה מדין זה שצריך להורות להחמיר נגד מרן]</small></small>.
282	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ח	כז	יש להקפיד שהעטיפה בטלית לא תהיה באופן שיכסה את כל הפנים והעינים, אלא העטיפה צריכה להיות על הראש וסביב הצואר והסנטר, למטה מפיו. והנוהגים לכסות את פניהם ועיניהם בשעת העטיפה, מנהג טעות הוא בידם, ועליהם לשנות מנהגם. <small><small>[ילקו''י על הלכות ציצית מהדורת תשס''ד עמוד צא. ובמהדורת תשס''ו עמוד סו. שארית יוסף ח''א קלו]</small></small>.
283	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ח	כח	לאחר שנתעטף בטלית גדול בשעת הברכה וכיסה בו את ראשו, ואחר כך הורידו על גופו כנ''ל, רשאי להורידו על כתפיו, בזמן התפלה. ומכל מקום נכון לכסות הראש בטלית עד סוף התפלה. <small><small>[ילקו''י על הל' ציצית, עמוד צג. ובמהדו' תשס''ו עמוד סז. ושאר''י ח''א עמוד קלז]</small></small>.
284	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ח	כט	גם בחורים שעדיין לא נשאו אשה, ראוי שיכסו את ראשם בטלית בעת התפלה, ובפרט בתפלת הלחש. <small><small>[ילקו''י הל' ציצית, עמוד צו. ובמהדו' תשס''ו עמ' סט. ושאר''י ח''א עמוד קמ]</small></small>.
285	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ח	ל	הנוהגים שאינם מתעטפים בטלית כלל, ומשאירים את הטלית כרוך על צוארם בשעת התפלה, וארבע הכנפות מול פניהם, אינם יוצאים י''ח המצוה, והרי הם מברכים ברכה לבטלה. <small><small>[ילקו''י על הל' ציצית, עמוד צז. ובמהדורת תשס''ו עמוד ע. ושאר''י ח''א עמוד קמ]</small></small>.
286	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ח	לא	המברך ''להתעטף בציצית'', אין לו לדבר דברים בטלים בעודו מעוטף בו כעטיפת הישמעאלים, קודם שיוריד הטלית על גופו. ואם שמע קדיש או קדושה, קודם שיוריד הטלית על גופו, יענה עם הצבור, ואין בזה חשש הפסק. ואפילו אם רק הניחו על ראשו כדי להתעטף בו, ומיד שמע קדיש או קדושה, יענה, ואפילו אמן דברכות יש לו לענות, הואיל והתחיל במצוה, ולא נחשב הפסק אלא כשמפסיק בין הברכה לתחלת קיום המצוה. ואם בירך להתעטף בציצית ושמע מחבירו שסיים גם הוא ברכה זו, לא יענה אמן קודם שהניח הטלית על ראשו, וכל שכן שאין לענות אמן על ברכות אחרות. אולם אם עבר וענה אמן על ברכת ציצית של חבירו, בדיעבד לא יחזור לברך. <small><small>[שארית יוסף ח''א עמ' קמא, ילקו''י על הל' ציצית, עמ' צח. ושם עמו' צט שאין לומר וידוי בין התקיעות בראש השנה]</small></small>.
287	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ח	לב	יש חתנים הנוהגים שאחר שבירכו בחופה <small><small>[מבעוד יום]</small></small> להתעטף בציצית, ומכסים את ראשם בציצית <small><small>[ועדיין אינם עושים כעטיפת הישמעאלים]</small></small>, מיד מתחיל החזן לברך שבע ברכות, והחתן עונה אחריו אמן. ויש להם על מה שיסמוכו ואין בזה חשש הפסק. <small><small>[ילקוט יוסף על הלכות ציצית מהדורת תשס''ד עמוד קח. ובמהדורת תשס''ו עמוד עז. ושארית יוסף ח''א עמוד קמב]</small></small>.
288	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ח	לג	יש נוהגים שאחר שבירכו להתעטף בציצית והתעטפו כמנהג הישמעאלים, אומרים פסוקים, כמו ה' צבאות עמנו וכו', או מה יקר חסדך וכו', עד כי עמך מקור חיים וכו', ואחר כך מורידים את הטלית על גופם. ויש לנוהגים כן על מה שיסמוכו, ואין לאסור בזה מצד הפסק. ומכל מקום לכתחלה ראוי לומר הפסוקים הנ''ל רק בהרהור הלב, ולא לבטא בשפתיו. <small><small>[ילקו''י על הל' ציצית, עמוד קח. ושאר''י ח''א עמוד קמב. הליכות עולם חלק א' עמוד ג']</small></small>.
289	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ח	לד	קודם הברכה צריך להפריד חוטי הציצית זה מזה, שיהיה כל חוט וחוט בפני עצמו, ולא יסתבכו החוטים זה בזה, ונתנו סימן בשם האר''י ז''ל: ציצ''ת ראשי תיבות, צדיק יפריד ציציותיו תמיד. <small><small>[ילקוט יוסף שם עמ' קט. ובמהדו' תשס''ו עמ' עח. ושארית יוסף ח''א עמ' קמג]</small></small>.
290	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ח	לה	אפילו בשבת אם רואה שהחוטים מסובכים זה בזה רשאי להפרידם, ואין בזה משום מתקן מנא, ולא שאר חששות. ורק בפעם הראשונה לאחר תליית וקשירת חוטי הציצית בטלית, אם הם מסובכים, אין להפרידם בשבת. אבל לאחר מכן מותר. <small><small>[ילקו''י על הלכות ציצית, מהדורת תשס''ד עמוד קי. ובמהדורת תשס''ו עמוד עט. ושאר''י ח''א עמוד קמד]</small></small>.
291	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ח	לו	אחר שהפריד את חוטי הציצית זה מזה, מי שיש לו פנאי יבדוק גם את הציציות אם הם כשרים, קודם שיברך על הטלית, כדי שלא יברך ברכה לבטלה. ובפרט במקום חיבורם בכנפות הטלית. וגם טלית קטן נכון לבודקו קודם שלובשו. אולם מעיקר הדין אין צורך לבדוק את חוטי הציצית בכל יום לפני שמברך ומתעטף בציצית, וכן נוהגים. <small><small>[וראה להלן סימן טז סעיף ב']</small></small>. <small><small>[ילקו''י שם מהדורת תשס''ד עמוד קיב. ושארית יוסף ח''א עמוד קמה]</small></small>.
292	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ח	לז	מי שנכנס מאוחר לבית הכנסת בשעה שהצבור התחילו כבר להתפלל, אין צריך לבדוק את חוטי הציצית, ואין בזה אפילו מדת חסידות, כדי שלא ידלג דבר מהתפלה. וכן אם הצניע הטלית במקום שמור, אין צורך לבודקו כלל בכל ענין. <small><small>[והוא שבדק הציציות קודם שהכניס הטלית לאותו מקום שמור]</small></small>. <small><small>[ילקו''י ציצית, עמוד קיז. ושאר''י ח''א עמוד קמח]</small></small>.
293	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ח	לח	יש נוהגים לומר בעת בדיקת הציציות את הפסוקים ''ברכי נפשי את ה', ה' אלוהי גדלת מאד הוד והדר לבשת, עוטה אור כשלמה, נוטה שמים כיריעה''. <small><small>[ילקו''י על הלכות ציצית מהדורת תשס''ד עמוד קיח. ובמהדורת תשס''ו עמוד פה. ושאר''י ח''א עמוד קמט]</small></small>.
294	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ח	לט	אם עדיין לא בירך ברכות התורה, נכון שלא לומר הפסוקים הנז', שיש לחוש לסברת הפוסקים המצריכים לברך ברכות התורה גם קודם אמירת פסוקים שלא בדרך קריאה ולימוד. <small><small>[ילקו''י על הל' ציצית, מהדו' תשס''ד עמ' קיט. ובמהדו' תשס''ו עמ' פה. ושאר''י ח''א עמ' קמט]</small></small>.
295	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ח	מ	יש אומרים שהנוהגים לבדוק ולהפריד את חוטי הציצית לפני הברכה, יבדקו את הציציות בערב שבת, או ערב יום הכפורים, לפני הכנסת הטלית לנרתיקה, כדי שלא יהיה צורך לבדוק למחרת. ואמנם מעיקר הדין מותר לבדוק הציציות ולהפרידם זה מזה גם בשבת. ואם יש לו טלית מיוחדת לשבת, טוב שיבדקנה כשמקפלה במוצאי שבת. <small><small>[ילקוט יוסף ספר על הלכות ציצית, עמוד קיט. ובמהדו' תשס''ו עמוד פה. ושאר''י ח''א עמוד קמט]</small></small>.
296	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ח	מא	מנהגינו שהטלית קטן לובשו תחת בגדיו, ובשעה שלובשו מסתכל בציצית, ובזה יוצא ידי חובת מצות וראיתם אותו, ואין צריך ללבוש את הטלית קטן על בגדיו. <small><small>[ילקוט יוסף על הלכות ציצית מהדורת תשס''ד עמ' קכ. ובמהדורת תשס''ו עמוד פו. שאר''י א' עמ' קנ]</small></small>.
297	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ח	מב	מנהגינו שגם הציציות מכוסות תחת הבגדים. וכן נהגו גדולי הדורות הספרדים, וכן ראוי להיות על פי הקבלה. ומנהג האשכנזים להוציא הציציות לחוץ. וגם למנהגם ההולך בין הגוים וירא שילעיגו עליו, אינו צריך להוציאם מחוץ לבגדיו. <small><small>[שארית יוסף ח''א עמ' קנב. ילקו''י על הלכות ציצית מהדורת תשס''ד, עמוד קכה. ושם עמוד קכו בגדר ''מוציא לעז על הראשונים''. ועוד שם עמו' קכח בדין ''כוחו של מנהג'', ומתי אין להתחשב במנהג. וראה עוד בזה בספר הנז' עמו' שסו]</small></small>.
298	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ח	מג	אף שהציציות נוגעות בבשר הירכים וכדומה, אין בזה כל איסור, ואין צריך להחמיר בזה. <small><small>[ילקו''י הל' ציצית, מהדו' תשס''ד, עמוד קל. ובמהדו' תשס''ו עמ' צג. ושארית יוסף ח''א עמוד קנג]</small></small>.
299	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ח	מד	מנהג רבים מאחינו האשכנזים לילך עם הציציות בחוץ. ואין לחוש בזה ליוהרא. אולם אם הולכים בבית הקברות, יש להכניס את הציציות מתחת לבגדיהם. ומכל מקום אין להלך ברחובות קריה במשך שעות היום <small><small>[שלא בזמן תפלת שחרית]</small></small>, עם טלית גדול מעל המעיל, שלעולם לא ישנה אדם ממנהג הבריות. <small><small>[ילקוט יוסף ספר על הלכות ציצית, מהדורת תשס''ד עמוד קל. ובמהדורת תשס''ו עמוד צג. ושארית יוסף ח''א עמוד קנג]</small></small>.